תאונה עם מלגזה 

עופר דהאן שימש אחראי משמרת במפעל הפלסטיקה של קיבוץ גניגר.

באחת המשמרות ארעה תאונה ודהאן נפגע קשות בעינו הימנית.

התאונה נגרמה כתוצאה מתפעול של מלגזה שהייתה מבוטחת בביטוח חובה אצל האגודה לביטוח חקלאי. דהאן פנה לביטוח חקלאי בדרישה לפצותו אולם זו האחרונה התכחשה לאחריותה בטענה שהפוליסה לביטוח חובה מכסה רק אחריות בגין שימוש ב"רכב מנועי". מלגזה - כך לטענת ביטוח חקלאי - איננה "רכב מנועי".

השופט ד"ר דן ביין שבפניו נדונה המחלוקת בבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את טענת ביטוח חקלאי שמלגזה אינה נחשבת "רכב מנועי". אף על פי כן, הוסיף השופט ופסק, אין לאפשר לחברת ביטוח להעלות טענה כזו, כאשר היא עצמה בטחה את המלגזה כרכב מנועי.

הוצאת תעודת חובה לגבי המלגזה וגביית פרמיות עבורה, מבהיר השופט, כמוה כמצג שהמלגזה שבוטחה עונה על דרישות הגדרת רכב מנועי שבחוק. זהו מצג משפטי ועובדתי "מעורב" המשמש בסיס לטענת מניעות.

יתר על כן, מוסיף השופט, עצם עשיית הביטוח מהווה מצג לפיו חברת הביטוח מאמינה בתום לב, כי אכן ב"רכב מנועי" מדובר.

המבוטח הרי סמך על הבנתה זו של חברת הביטוח את החוק והעובדות לעניין השאלה אם מלגזה היא כלי רכב. לדעתה זו של חברת הביטוח היה בודאי משקל רב ביותר בעיני המבוטח.

אין מדובר בנושא משפטי מופשט, אלא בשאלה בתחום הביטוח שהוא תחום המומחיות של חברת הביטוח.

טענת מניעות, מבהיר ד"ר ביין, אינה קובעת את "הדין החל" ואינה מפקיעה את כוחו של ביהמ"ש לפרש את החוק. כל מהותה וטעמה של טענת מניעות היא "סגירת הדלת" מלטעון טענה מסוימת; שהרי התרת השמעת הטענה, יש בה אבק של אי הגינות כלפי הצד הסומך על המצג. אין בקבלת טענת מניעות משום הליכה "ראש בראש" נגד הפרשנות הנכונה של הדין, אלא מתן ביטוי לעקרון שהוא דומה ביסודו לרעיון האוסר על האדם להיות "נבל ברשות התורה", או ברשות החוק.

לשון אחרת: אומרים לה חברת הביטוח "גם אם החוק עומד לצדך, הרי בנסיבות המקרה כאשר גבית פרמיה והתעשרת על חשבון המבוטח", לא ניתן לך לעשות שימוש בחוק כדי לעוות את הצדק, כאשר הצד השני סמך על התנהגותך ושינה מצבו לרעה. הרי אם אין מדובר בכלי רכב, יכול היה המבוטח לבטח את המלגזה בסוג אחר של ביטוח.

בסופו של דיון חייב השופט ביין את האגודה לביטוח חקלאי לכסות את כל נזקיו של דהאן.

מסמך 252